ניצחון החומר על הרוח

הרשימה של האנשים שנבחרו להדליק משואות השנה מעידה לא רק על הנבחרים עצמם, אלא בעיקר עם על הבוחרים – חברי הוועדה, ובראשם לימור לבנת. אני לא בטוח בדיוק את מי הם מייצגים – את השלטון או את העם. אחרי ההתערבות של ביבי בפרס ישראל, כבר אי אפשר לדעת.
הבחירה ברמי לוי היתה אחת השנויות במחלוקת. חיפוש קצר בגוגל מראה שבכל כלי התקשרות המרכזיים התייחסו למחלוקת. דעתי היא נחרצת בעניין – הוא לא ראוי. בתקשורת צוטט נימוק של הוועדה:

"יוזמתו האמיצה של רמי לוי אילצה את רשתות המזון הגדולות בישראל להוזיל מחירים בעקבותיו, ולנהל תחרות המיטיבה עם הלקוחות. הוכיח, כי אפשר לשלב השקפת עולם חברתית עם הצלחה כלכלית, מתוך שאיפה לסייע לציבור הרחב לחסוך בעלויות הצריכה ולתרום לצמצום פערים בחברה. כבן להורים קשיי יום, שהחל לעבוד כבר מגיל 14, לא שכח את עברו. השקפתו החברתית מתבטאת גם בהעסקת עובדים מכל מגזרי החברה – יהודים ולא-יהודים כאחד".

אני אתייחס לשני נימוקים שמובאים בציטוט:

  1. דבר ראשון, רמי לוי הוא לא פילנטרופ והוא לא אלטרואיסט, והוא בטח לא חברתי. את ההחלטות הנוגעות לעסק שלו הוא לא עושה מתוך דאגה לרווחת הציבור אלא כי הוא רוצה למקסם רווחים. בשיעור ראשון במנהל עסקים לומדים שיש כל מיני אסטרטגיות שיווקיות – אפשר למכור בזול ולפנות לפלח שוק רחב, ואפשר למכור ביוקר לפלח שוק קטן. למה מנכ"ל מרצדס ישראל לא מדליק משואה? מכוניות מרצדס, אמנם יקרות, אבל הן מאוד בטוחות והנוסעים בהן נפגעים פחות בתאונות. האם מנכ"ל מרצדס איננו גיבור ישראל הדואג לחיים של הנוסעים בכבישים?
  2. דבר שני, כל הרשתות הקמעוניות (וכמובן, עסקים נוספים אחרים) מעסיקות גם יהודים וגם ערבים.

וגם הבחירה בגל לוסקי היא בעייתית, אבל זה פחות בולט והרבה אנשים לא יודעים למה. גל לוסקי אמנם עושה דברים מדהימים בכל מיני מקומות בעולם, תוך כדי סיכון אישי אפילו, כפי שניתן היה לקרוא בכל הכתבות עליה בימים האחרונים. היא אשת חיל וראויה לפרסים. אבל ספציפית להדלקת המשואה, יש אקורד צורם אחד. רוב הזמן, האג'נדה והמסרים שלה חופפים או דומים לאלה של ארגונים חברתיים אחרים וארגוני זכויות אדם רבים. אולם, בזמן שהשלטון של ביבי מתעמר בארגונים אלה, גל נמצאה מועמד ראוייה לפרס. במקרה, היא יישרה קו עם העמדה הממשלתית השקרית שטוענת שהפליטים מאריתריאה אינם פליטים. כלומר, מותר להיות חברתי ולעזור למסכנים, למוכי-גורל, העניים והפליטים בכל העולם, עד שזה מגיע לפה, לבתוך הבית שלנו. אז הם הופכים לפרזיטים, מהגרי עבודה, שקרנים ועוד מספר כינויים שלא אפרט כאן.

קשה לי אישית, אחרי ששמעתי על כך, שלא לראות את הקשר בין הדברים. היא הייתה מועמדת ראוייה מלכתחילה, אולם תחת משטר ביבי היה צורך בעוד משהו "אקסטרא" – היא קיבלה את חותמת הגומי שהדעות שלה "בסדר", שהיא אחת מ"שלנו", אז אפשר לתת לה פרס. העניין הקטן הזה, הוא האקורד הצורם, הוא הכתם שמפריע לי.

זה כמובן בדיוק מה שקרה עם ארז ביטון ועם פרס ישראל. האמירה שלו בטקס הפרס, "במקום שבו מסמנים מוצרים עוד יסמנו בני אדם", היא פשוט אמירה פוליטית מוזמנת מראש שנקנתה במתן הפרס. יד רוחצת יד, כבר אמרנו? חוץ מזה שזאת אמירה מטומטמת ושקרית שמטיחה טענות אנטישמיות כנגד האנשים שתומכים בסימון מוצרים בהתנחלויות, זאת גם זעקת הקוז'ק הנגזל במלוא הדרה, וזריית חול בעיני הציבור. במקום שבו חיי פלסטינים שווים כקליפת השום – כלומר, בעיני רוב גדול בציבור – בסופו של דבר גם חיי פליטים, פעילי זכויות אדם, פעילים חברתיים, מתנגדי ביבי וסתם שמאלנים יהודים כמוני יהיו שווים כקליפת השום. זאת האמירה האמיתית.

סטיתי קצת מהנושא, בחזרה לרמי לוי. הבחירה בו מייצגת בעיני הפסד – היא מייצגת את ניצחון החומר על הרוח, את תרבות הקפיטליזם והאמריקניזציה שמשתלטת על ישראל, את הידרדרות הערכים שלנו. זה לא אומר שום דבר על רמי לוי עצמו, זה בעיקר אומר משהו על האנשים שבחרו בו. זה אומר חברי הוועדה, זה אומר גם ביבי וחבריו, ובאופן עקיף זה אומר כל העם שלנו.

מודעות פרסומת